נגישות

הצטרפו אליינו בפיסבוק:

דף הבית מילון מונחים

מילון מונחים

א

אבטלה (Unemployment)

אבטלה (Unemployment) – מצב בו כמות המעוניינים לעבוד בשוק העבודה עולה על מספר המשרות המוצעות. אבטלה יכולה להתרחש בנסיבות שונות – משבר כלכלי, שינויים מבניים בענפי המשק (לדוגמה סגירת מכרות, מפעלי ענק או הקטנת ביקושים בענף בו למשק יש התמחות). כמו כן, רמות האבטלה מושפעות מההקשרים העונתיים (עובדים באתרי נופש או מצילים בים). ממשלות רואות בהקטנת שיעור האבטלה אחת מהמטרות המרכזיות, בעיקר מאחר ואבטלה עלולה להוות מוקד לאי יציבות חברתית ומקור לתופעות חברתיות בלתי רצויות כגון הדרדרות למצבי עוני קשים.

ישנה חשיבות לאבחנה בין אבטלה לשיעור הבלתי מועסקים- בלתי מועסקים הם מי אשר נחשבים בכוח העבודה אולם הם אינם מחפשים עבודה באופן פעיל. הם אינם לוקחים חלק בתכנית או בפעולת המקדמת את שילובם בשוק העבודה.

אבטלה חיכוכית (Unemployment frictional)

אבטלה חיכוכית (Unemployment frictional)– אבטלה הנובעת מהחלפת מקומות עבודה. אבטלה מסוג זה מתקיימת גם במצב של תעסוקה מלאה. היקף האבטלה החיכוכית משקף את יעילות תהליכי ההשמה במשק וגמישות העובדים במעברים בין מקומות עבודה. המחקר מראה כי אבטלה חיכוכית משתנה בתקופות שונות בשל השינויים במבנה ענפי המשק והתפתחויות בתעשייה. כמו כן, ישנם הבדלים מהותיים בין בשעורי האבטלה החיכוכית של נשים לבין אלה של גברים. הפערים נובעים מהחסמים ומאפייני התעסוקה שלהם. לרוב קשה למדוד את ממדיה של האבטלה החיכוכית במשק בשל טווחי הזמן הקצרים המאפיינים אותה.

אבטלה מבנית (Structural unemployment)

אבטלה מבנית (Structural unemployment)– אבטלה הנובעת מהפער הקיים בין המיומנויות היכולות המקצועיות של עובדים במשק לבין היצע מקומות העבודה. אחד הגורמים לכך יכול להיות שינוי טכנולוגי או משבר בענף מסוים במשק אשר מקשה על המעבר והקליטה של עובדים חדשים במשק. גל העלייה הגדול ממדינות חבר העמים לשעבר, בתחילת שנות ה-90', יצר היצף של מומחים בתחומים בהם לא היה ביקוש בישראל, ובעקבותיו גדלו שיעורי האבטלה המבנית במשק. במהלך השנים ירדו רמות האבטלה בעיקר בשל גמישותם ונכונותם של העובדים לעסוק במקצועות שאינם שייכים לליבת ההתמחות שלהם. הסבה והשתלמות מקצועית הם כלים לפיתוח הון אנושי המאפשרים התמודדות עם אבטלה מבנית.

אי התאמה של יכולות מקצועיות (Mismatch)

אי התאמה של יכולות מקצועיות (Mismatch)– בעיית אי ההתאמה של המיומנויות והיכולות המקצועיות הנרכשות במסגרת תהליכי החינוך וההכשרה המקצועית מעסיקה רבות את מעצבי המדיניות ואנשי המקצוע. היכולת להתאים את המיומנויות המקצועיות של העובדים לקצב השינויים והתפתחויות הטכנולוגיות מספק לתעשייה עובדים בעלי הון אנושי גבוה עם יכולות ייצור ופריון גבוהות.  האתגר הגדול בהתאמת המיומנויות המקצועיות ומניעת הפערים בידע הוא התאמת קצב שינוי תכניות הלימוד ותחומי הידע לקצב השינויים הטכנולוגיים. יש הטוענים כי השאיפה להתאים  את תכניות הלימוד לידע המקצועי מתפתח מוטעית. זאת מאחר והתמורות הטכנולוגיות יצרו במהלך השנים ביקושים להתמחויות ספציפיות העלולים לפגוע ברמות הגמישות של העובד המקצועי במעברים בין מקומות עבודה. כמו כן, ביקושים לעובדים בעלי ידע ייחודי יוצרים דרישה למיומנויות ויכולות שלא ניתן להכשירן במסגרת ההכשרות המקצועיות הכלליות אלא במסגרת הכשרה ממוקדת הנעשית לרוב במקום העבודה. ישנם מספר אפיקים בעזרתם ניתן להתמודדות עם אי ההתאמה של היכולות המקצועיות; מעורבות תעשייה ומעסיקים בעיצוב תכניות הלימודים, הכשרות המכילות יכולות ללמידה המאפשרות שליטה במגוון רחב של עולמות ידע מקצועיים וגמישות מקצועית, מתן הכשרות תוך מפעליות המספקות מענים ייחודיים למספר תחומי ידע מקצועיים.

אמנת ליסבון (Treaty of Lisbon)

אמנת ליסבון (Treaty of Lisbon)- אמנה בינלאומית שנחתמה בשנת 2009 קובעת את מאפייני ויעדי הפעולה של האיחוד האירופי. במסגרת אמנת ליסבון הציבה הקהילה האירופית למטרה "להפוך למשק הידע התחרותי והדינמי ביותר בעולם". במסגרת זו האמנה הציבה לעצמה יעד לפיתוח הכלכלה באירופה בעזרת פיתוח ההון האנושי המקצועי וקידום למידה לאורך החיים (Lifelong Learning). אמנת ליסבון היא חלק מסדרה של הסדרים שאימץ האיחוד האירופי אשר אפשרו יצירה של תשתית אחידה להתפתחות , הסמכה ורישוי מקצועי של עובדים. אחד התוצרים המרכזיים של תהליכים אלה הוא ה EQF (The European Qualifications Framework) המהווה מסגרת חידה לקביעת קריטריונים מקצועיים להסמכה.

אקרדיטציה (Accreditation)

אקרדיטציה (Accreditation) – כלי להערכה המנוהל לרוב על ידי גוף חיצוני עצמאי. בזמן שמנהלי ומפעילי תכניות ההכשרה תפקידם להגדיר את גוף הידע, איכותו ואופן פעולתו (קריטריונים וסטנדרטים), גוף האקרדיטציה צריך לקבוע האם תהליך ההכשרה המקצועית מיושם בהתאם לקריטריונים והסטנדרטים שנקבעו. האקרדיטציה משקפת את התפישות וההנחות בדבר אופן ניהול ההכשרה, דרכי קביעת תכנית הלימודים, היחסים בין מוסדות ההכשרה המקצועית לבין המדינה, רמת ואיכות ההון האנושי המקצועי.

תהליכי האקרדיטציה מאפשרים התפתחות מקצועית והסמכה בהתאם לקריטריונים שנקבעו. האקרדיטציה מבטיחה את התאמת לימודי ההמשך או ההכשרה המקצועית לצרכי שוק העבודה, התעשייה והמדיניות החברתית והכלכלית. האקרדיטציה משקפת את המסורת, המבנה המוסדי ואת מערך היחסים בין בעלי העניין בתחום (תעשייה, איגודים מקצועיים, מגזר שלישי, מעסיקים, ממשלה).

בעקבות החלטת הממשלה מספר 147 לטפוח ומיצוי ההון האנושי הוחלט על הקמת ועדה אשר תעסוקה באקרדיטציה בישראל. הועדה עסקה בין היתר בגמישות במעברים בין תחומי הלמידה מהחטיבה העליונה ועד ההשתלבות בשוק העבודה.

ב

ביטחון סוציאלי ( Social Security)

ביטחון סוציאלי ( Social Security) – מערכות הביטחון הסוציאליות מצויות ברובן במדינות רווחה מערביות. למערכות אלה שני תפקידים מרכזיים. התפקיד הראשון, תפקיד ביטוחי. מערכת הביטחון הסוציאלית מהווה כמעין ביטוח מפני מצבי סיכון ואי וודאות. כל אזרח משלם דמי ביטוח חודשיים ובתמורה הוא זוכה מהמדינה לביטוח מפני אירועים העלולים לפגוע בכשר השתכרותו ובהכנסותיו. כך למשל, הקצבאות לנפגעי עבודה הן תשלומים זמניים המשולמים למי שנפגעו במהלך עבודתם. הקצבה מהווה תחליף להכנסה ומפצה את המבוטח על אובדן שכר או הכנסה בתקופה שלאחר הפגיעה שבה נעשו בלתי כשירים לעבוד. קצבת נכות הן תשלומים המשולמים למי שכושרם להשתכר הצטמצם עקב נכותם ב 50%  לפחות, או לנשים עקרות בית שכושרן לתפקד במשק הבית הצטמצם ב 50%.

התפקיד השני, חברתי. מערכת זו היא ביטוי של הערבות ההדדית (הסולידריות) והמחויבות של כלל הפרטים בחברה לדאגה לביטחון החברתי והכלכלי של כלל חבריה. דוגמה מובהקת לכך היא קצבת זקנה שהיא תשלומים חודשיים המשולמים לעת זקנה במטרה להבטיח הכנסה חודשית קבועה לכל זקן או זקנה.

אתר המוסד לביטוח לאומי

בלתי מועסקים

בלתי מועסקים – על פי הגדרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בלתי מועסקים הם אנשים שלא עבדו אפילו שעה אחת בשבוע וחיפשו עבודה באופן פעיל בארבעת השבועות האחרונים שקדמו לו. כמו כן, נכללים בהגדרה רק אנשים שהיה באפשרותם להתחיל לעבוד בשבוע הקובע, אילו הוצעה להם עבודה מתאימה.

ג

גילדה (Guild)

גילדה (Guild) – אגודה של בעלי מקצוע ואנשי מלאכה בתחום מקצועי הפועלים לקידום האינטרסים, הזכויות והסוגיות הנוגעים בכלל אנשי המקצוע העובדים בתחום. הגילדות שהתפתחו באירופה מהמאה ה- 12 ופעלו עד לפרוץ המהפכה התעשייתית, נשלטו לרוב על ידי אומנים. האומנים, ביססו את מעמדם לאור הניסיון הרב שצברו לאורך השנים, על סמך מיומנויות שרכשו, הכשרה והנחייה של חניכים. על מנת להשתייך לגילדה היה על בעל המלאכה לעבור תקופה של חניכות ולמידה, לעיתים במספר מקומות תחת ידם של כמה רבי אומן. השלב הראשון של החניכות כלל עבודה כשוליה, בה למד האומן לעתיד רק את הטכניקות הבסיסיות של המקצוע. אחרי מספר שנים, עם רכישת המיומנויות המקצועיות הבסיסיות, הוא הוסמך לאומן שהכשרתו הושלמה,. אולם הוא לא יכל עדיין לכונן סדנה בהנהלתו. אחרי מספר שנות עבודה, מסע ורכישה של ניסיון בעבודה ניתן היה להסמיך אומן יום לדרגת אומן. הסמכה זו דרשה אישור מצד כל החברים בגילדה, תרומת כסף ומתנות אחרות ובתחומי האומנות בהם נדרשה מיומנות מעשית גם הפקת "מעשה אומנות" שידגים את יכולותיו של האומן.

גלובליזציה (Globalization)

גלובליזציה (Globalization) – תהליכים כלל עולמיים היוצרים מערכות כלכליות וחברתיות משולבות ואחידות יותר ברחבי העולם כולו. התהליכים הללו חוצי גבולות מדיניים, ומאפשרים תנועה מהירה של אנשים, מוצרים, הון, מידע ורעיונות ממדינה למדינה.

גמישות (Flexibility)

גמישות (Flexibility) – הדרישה לגמישות הוא האתגר המרכזי עמו מתמודדת מערכת ההכשרה המקצועית בשנים האחרונות. השאיפה לאפשר מעבר בין מסלולי למידה והמרה של לימודים או הכשרות לטובת לימודי המשך נובע מהשאיפה ליצור מערכת למידה והכשרה המספק מענים לשינויים החלים בתעשייה ובמשק.

הדרישה לגמישות מקורה בהתפתחויות בעולמות הידע המקצועי ובתמורות הטכנולוגיות המשפיעות על מבנה המקצועות וענפי התעשייה. היכולת להתאים את ההון האנושי המקצועי לתנודות התדירות מהווה יתרון משמעותי למשק בעולם גלובאלי ותחרותי. החדשנות, ההשקעה במחקר ופיתוח ומידת היכולת לשלב טכנולוגיות מפותחות ואיכות ההון האנושי הם שישפיעו על רמות הפריון וקצב הצמיחה במשק.

הידע המקצועי, היכולות והמיומנויות המפותחות הם התשתית לצמיחה של המשק ולפיתוח התעשייה. לכן, קצב עדכון תכניות הלימוד, שילובן של מיומנויות חדשות והענות להתפתחויות בענפי המקצוע השונים הם שיקבעו את קצב הצמיחה בשנים הקרובות. על מנת להבטיח יציבות כלכלית ותחרותיות של המשק דרושה השקעה תמידית של המדינה בהון אנושי מקצועי.

גמישות בהעסקת עובדים – מושג זה מתייחס להסדרים ולארגון של אופן העסקת עובדים במקומות עבודה. התחרותיות והמחויבות לעמידה בתנאי השוק החופשי מאלצת ארגונים עסקיים לשנות את הסדרי התעסוקה בהתאם לצרכיו של הארגון באופן אשר ימקסם את הרווחים הכלכליים, הארגוניים והחברתיים. כך למשל, בעבר, עובד היה מחויב להיות נוכח במקום העבודה לאורך כל שעות היום. תנאי העבודה והסדרי השכר היו לרוב קבועים ונגזרו מהסכמים שנחתמו עם איגודי העובדים או גופים ציבוריים שייצגו את האינטרסים של העובד. בעשורים האחרונים,  נחלשו ההסדרים הציבוריים ובמקומם התפתחו הסדרים אישיים שיצרו צורות גמישות יותר של עבודה . לאור התפתחויות אלה, מספר רב יותר של עובדים החל לעבוד מהבית, בשעות גמישות ובחלקי משרה. גמישות זו אפשרה, מחד גיסא, את כניסתן של אוכלוסיות כגון נשים, אנשים עם מוגבלויות ועובדים לא מקצועיים. מאידך גיסא, היא הביאה לפגיעה משמעותית בזכויות עובדים ולהפרה של הסדרים קיבוציים וציבוריים עם החתימה על חוזים אישיים ושבירת מעמדם של הגופים המייצגים.

גמישות עובדים

גמישות עובדים – השינויים המהירים המתחוללים בכלכלה וההתפתחויות הטכנולוגיות יוצרים אי יציבות ומצבי אי וודאות עבור עובדים בשוק העבודה. היכולת ללמוד ולרכוש מיומנויות ויכולות חדשות תוך התאמה לצרכים החדשים מספקת לעובדים גמישות. הגמישות של העובד בשוק העבודה מאפשרת מעבר ממקום עבודה אחד לשני והתאמת היכולות, הידע והמיומנויות המקצועיות לצרכים החדשים של מקום העבודה.

גמישות שוק העבודה

גמישות שוק העבודה– בעולם גלובאלי תחרותי, נדרשות כלכלות להתאים את עצמן לשינויים המתרחשים בענפי המשק (נטישת ענפי משק מסורתיים ואימוץ של ענפים גבוהים), להאיץ את שילובן של טכנולוגיות מתקדמות בתהליכי הייצור ולהוריד חסמים וקשיחויות (מיסוי גבוה, תהליכים בירוקראטיים). מידת גמישותו של שוק העבודה מהווה אחד המנועים המאפשרים את העלאת רמות התחרותיות של המשק. הרכב ההון האנושי ואיכותו מאפשרים את אימוצן של טכנולוגיות גבוהות ביתר קלות בכלכלה העולמית, מקדמים את התפתחותם של ענפי משק גבוהים ומזרזים את פיתוחה של כלכלה יציבה ומשגשגת.

ד

דו"ח הוועדה לבחינת המקצועות הטכנולוגיים (דו"ח קני פרייס)

דו"ח הוועדה לבחינת המקצועות הטכנולוגיים (דו"ח קני פרייס) – הוועדה לבחינת המקצועות הטכנולוגיים הגישה לשרת החינוך דאז, לימוד לבנת, במסגרת דו"ח דברת. הועדה בראשותו של פרופ' קני-פרייס (פרופ' ממכון ויצמן), המליצה לחזק את החינוך הטכנולוגי להבנות מחדש של מסלולי הלימוד. על אף שחלק ניכר מהמלצות דו"ח דברת לא יושמו, המלצות הועדה לבחינת המקצועות הטכנולוגיים אומצו ומיושם כיום במערכת החינוך הטכנולוגי:

  • מגמות הנדסיות-מדעיות: מגמות אלה מיועדות לתלמידים בעלי מאפיינים השכלתיים מובהקים, תהליכי הלמידה מחייבים למידה של המקצועות העיוניים (פיזיקה, כימיה וביולוגיה) ברמה הגבוהה. תהליכי הלימוד במסלולים המצויים במגמות אלה כוללים פרויקטים בעלי מאפיינים תיאורטיים ופתרון בעיות השייכות בעיקרן לעולמות ידע מגוונים. הלמידה בעיקרה שמה דגש על ההיבטים התיאורטיים, אולם היא מקפלת בתוכה גם התנסות והיכרות עם סוגיות ובעיות מעולם המעשה. הלמידה מכוונת בעיקרה לטיפוח חשיבה ויצירתיות בקרב התלמידים
  • מגמות טכנולוגיות: מגמות אלה מיועדות לתלמידים המביעים עניין בתחומים בעלי אוריינטציה מקצועית. המגמות משלבות שליטה במקצועות העיוניים והתנסות בעולם המעשה בעזרת פרויקטים והתנסות בסדנא. הלימודים במגמות אלה מקפלים בתוכם חשיפה והיכרות עם מגוון עולמות ידע טכנולוגיים. התלמידים לומדים ליצור הקשרים בין עולמות ידע ויכולת פתרון בעיות בעולם המעשה. הלמידה בעיקר המכוונת לפתח יכולות ושליטה בעולם הטכנולוגי העשויים לסייע בעתיד בהשתלבות במסלולים טכנולוגיים גבוהים
  • מגמות תעסוקתיות: מגמות אלה מכוונות לתלמידים המתקשים להשתלב במסגרות החינוך הכלליות והמקצועיות/טכנולוגיות. מאפייני מסלולי לימוד אלה חורגים מעיסוק בשאלות הנוגעות להקניית ידע תאורתי או מעשי ועוסקות בעיקרן במענים ובמעטפת הניתנת לתלמידים, אשר אינם מוצאים את מקומם במסלולים הקיימים. הלמידה מכוונת בעיקרה לספק את צורכיהם של התלמידים הן בהקשרים הלימודיים והמקצועיים והן בהקשרים החברתיים והערכיים.

דו"ח הועדה לבחינת המגמות והמקצועות הטכנולוגיים

דו"ח מחר 98 (דו"ח ועדת הררי)

דו"ח מחר 98 (דו"ח ועדת הררי) – בנובמבר 1990 מונתה על ידי שר החינוך והתרבות דאז, זבולון המר ז"ל, ועדה לבדיקת מצב לימודי המדעים. דוח הוועדה העליונה לחינוך מדעי וטכנולוגי – "מחר 98" (המכונה גם "דוח הררי", על שם יו"ר הוועדה, פרופ' חיים הררי, שהיה אז נשיא מכון ויצמן למדע). הדו"ח, אשר הוגש באוגוסט 1992 לשרת החינוך דאז שולמית אלוני, כלל את ההמלצות הבאות:

  • מדע וטכנולוגיה לכל- יש להקנות חינוך מדעי ודרכי חשיבה מדעית לכל התלמידים מגן הילדים ועד החטיבה העליונה, ובכלל זה תלמידים שאינם ניגשים לבחינות הבגרות במדעים ותלמידים בנתיב הטכנולוגי.
  • יש להנהיג מקצוע משולב של מדע וטכנולוגיה בהיקף רחב של 6 שעות שבועיות (להלן ש"ש) לתלמיד, בכל אחת מכיתות חטיבת-הביניים.

בעקבות המלצות הוועדה הוכנה תכנית חדשה למקצוע המשולב בחטיבת-הביניים, מדע וטכנולוגיה. תכנית זו נשענה ביסודה על התוכניות בביולוגיה ובפיזיקה-כימיה שגובשו בשנות ה- 80' אך נוספו לה נושאים וכן פרקים בטכנולוגיה. תכנית זו היא בין-תחומית, כלומר היא מאפשרת למורה חופש ליצור רצף בין מקצועות הלימוד המדעיים. בחטיבה העליונה השינוי העיקרי היה בהנהגת מקצוע חדש: מוט"ב – מדע וטכנולוגיה בחברה המודרנית. הכוונה הייתה למקצוע שילמדו בכל בתי-הספר בנתיבים העיוניים והטכנולוגיים התלמידים שאין בכוונתם להמשיך בלימודים בכיוון מדעי-טכנולוגי, ואשר יקנה לתלמידים אלה מיומנויות בסיסיות של חשיבה מדעית. לבסוף המלצה זו לא יושמה במסגרת תכנית הלימודים בחטיבה העליונה

דו"ח הועדה לבחינת המגמות והמקצועות הטכנולוגיים

ה

הון אנושי (Human Capital)

הון אנושי (Human Capital) – מכלול הידע, הכישורים, המיומנויות והיכולות המאפשרים לאדם לקחת חלק בשוק העבודה ולחיות חיים נאותים. ההון האנושי מאפשר הערכה של התאמתו של העובד לתחומי עיסוק ומקומות עבודה שונים ומאותתים על מידת התרומה שלו לרווחיות ושגשוג במסגרת מקום העבודה. ההון האנושי מקפל בתוכו תכונות טבעיות (כישרון אישי, גיל, מצב כלכלי ורווחתי) לצד היבטים נרכשים (מיומנויות מקצועיות, ניסיון וכישורים תעסוקתיים). על כן, החינוך וההכשרה המקצועית הם כלים חיוניים במסגרת המדיניות החברתית והכלכלית לטיוב והגדלת ההון האנושי. הם מהווים השקעה התורמת לצמיחה ולתחרותיות של הכלכלה בעולם גלובאלי. הפרט מצדו מחויב להשקיע משאבים וזמן להשבחת ההון האנושי לאורך כל מעגל חייו המקצועיים.

הון חברתי (Social Capital)

הון חברתי (Social Capital) – מושג בסוציולוגיה המתייחס לערכם הקולקטיבי של הקשרים החברתיים שיש לאדם. יכולת ההשפעה, מידת הנגישות של הפרט למוקדי כוח, רמות ההשתכרות שלו והאופן בו הוא יכול להתקדם בשוק העבודה ובחברה מעידים על איכות ההון החברתי. חברות בעלות הון חברתי גבוה הן חברות המקיימות שיתופי פעולות ורמות תיאום גבוהות בין פרטים לקבוצות וגופים ציבוריים היוצרות תועלת ומביאות ליעילות כלכלית רבה. התיאום בין היצע ההון האנושי לבין הביקוש לאנשי מקצוע במשק הוא דוגמה לתהליכי השקעה המאפשרים טיוב של ההון האנושי.

הכשרה מקצועית (Vocational Training)

הכשרה מקצועית (Vocational Training) – כלל התהליכים הכרוכים בפיתוח, הסבה וטיוב המיומנויות והיכולות המקצועיות בהתאם לצורכי שוק העבודה. במסגרת תהליכי למידה אלה נרכשות ומתעצבות יכולות מקצועיות המאפשרות יישום וביצוע של מנעד רחב של משימות ופעולות. ההכשרה המקצועית היא כלי במדיניות החברתית בעזרתו ניתן סיוע לאוכלוסיות המתקשות להשתלב ולהתקדם בשוק העבודה. ההכשרה מאפשרת רכישת מיומנויות ויכולות מקצועיות המתאימות לבקושים במשק ומעלה את רמות הפריון של העובדים בשוק העבודה.  כמו כן, ההכשרה היא כלי במדיניות פיתוח הון אנושי אשר נועד לספק אנשי מקצוע ועובדים מיומנים לתעשייה.

הכשרה תוך כדי עבודה (On The Job Training)

הכשרה תוך כדי עבודה (On The Job Training)  – כלל תהליכי הלמידה, עדכון הידע וההסבה המקצועית המתקיימים במסגרת מקום העבודה. הלמידה נעשית בהקשר הצרכים הייחודיים המאפיינים את המיומנויות והיכולת המקצועיות ובהתאם לדרשות העולות מעולם ידע מקצועי ממוקד. תהליכים אלה כרוכים בדרישות העולות במסגרת הכשרה והשתלבות העובד במקום העבודה ולאור הצרכים הנקבעים במסגרת תהליכי קידום העובד לדרגי ניהול גבוהים יותר.

הסללה במערכת החינוך

הסללה במערכת החינוך – הסללה מתייחסת לקיומם של מנגנונים חברתיים המכוונים לנתב אוכלוסיות או יחידים לאפיקים העלולים למנוע מהם נגישות לכוח ועוצמה. ההסללה עלולה לפגוע בהתפתחותם בעיקר בשל מאפייניהם החברתיים, הכלכליים או התרבותיים.  כך למשל, ההסללה אינה מתייחסת להכוונת אוכלוסיות חזקות לאפיקי למידה מוגדרים. בעזרת ההסללה נוצר ריבוד חברתי המשמר את מעמדן הנמוך של אוכלוסיות אלה ומחליש את הסיכוי שלהן להיכנס למסלול המתאים עבורם, ליכולותיהם וכישוריהם.

במהלך השנים נשמעה ביקורת נוקבת על מערכת החינוך המקצועית בישראל אשר מסלילה תלמידים, בני עדות המזרח וילידי הפריפריה, אל אפיקי הלימוד המקצועי בשל מוצאם או מעמדם הסוציו-אקונומי. הדיון החברתי אודות הסללה במערכת החינוך היה בסיס לחיזוק החינוך העיוני על גבי החינוך המקצועי. כיום לומדים בחינוך המקצועי המובהק 1% מכלל התלמידים בשנתון בחטיבה העליונה.

הסבה מקצועית (Career Retraining)

הסבה מקצועית (Career Retraining) – למידה של תחום ידע חדש או רכישה של מיומנויות ויכולות מקצועיות אשר לא היו ברשותו של העובד בעבר. ההסבה המקצועית מכוונת לסייע לעובדים המעוניינים לשנות את תחום עיסוקם או לאנשי מקצוע העובדים בענפי משק העוברים שינוי רדיקאלי בשל התפתחויות טכנולוגיות או תמורות בענף. ההסבה המקצועית מספקת לעובדים הזדמנות להתפתחות, לניוד ולהגברת המסוגלות התעסוקתית שלהם בתוך שוק העבודה. היא מקטינה את הסיכונים למצבי אבטלה מתמשכים ומגדילה את האטרקטיביות של העובד בשוק העבודה.

הסמכה מקצועית (Certification)

הסמכה מקצועית (Certification) – תעודה, תואר והערכה המעידות על כך שהלומד רכש את הידע, המיומנויות והיכולות המקצועיות הנדרשות על מנת להיות כשיר לעבוד במקצוע מסוים. ההסמכות ניתנות לרוב לאחר שהלומד עמד בבחינות ובדרישות הלימודיות שהוצבו והפגין כישורים המתאימים לקריטריונים שנקבעו על ידי הגופים החיצוניים המפקחים על תהליכי הלמידה וההכשרה.

התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה – ראשיתה ב-1908 נוסדה התאחדות בעלי מלאכה עצמאים ותעשיינים זעירים בארגונו של מנחם שיינקין. ההתארגנות החלה בתל אביב ומאוחר יותר התרחבה לערים ובמושבות אחרות. בשנת 1954 אוחדו כל התאחדויות בעלי המלאכה ל"התאחדות בעלי מלאכה ותעשייה זעירה" וההתאחדות קיבלה הכרה ממשלתית כארגון היציג של היצרנים ונותני השירותים הקטנים בישראל. בשנת 1977 חוקק "חוק רישוי בעלי מלאכה", שבעקבותיו הוכרה ההתאחדות כארגון היציג לעניין חוק זה. בעקבות חוק זה פועלת ההתאחדות כארגון מעבידים בזירת יחסי העבודה במשק והיא שותפה להסכמים קיבוציים הנחתמים עם ההסתדרות, הממשלה ושאר איגודי המעסיקים.

חוק רישוי בעלי מלאכה

התאחדות התעשיינים בישראל

התאחדות התעשיינים בישראל – נוסדה בשנת 1921 בשם "התאחדות בעלי התעשייה ונותני העבודה". ארבע שנים לאחר מכן התפרקה שותפות זו והוקמה מחדש בשם "התאחדות בעלי התעשייה בארץ-ישראל", ששמה שונה לימים ל"התאחדות התעשיינים". מטרת התאחדויות הייתה לגייס כספים עבור המפעלים בארץ ישראל, התמודדות מול האיגודים המקצועיים שהוקמו באותה עת (ובראשם הסתדרות העובדים הכללית) וגיבוש מדיניות אחידה אל מול הרשויות בנושאי מכס והגבלות ייבוא וייצוא. התאחדות התעשיינים נמנית כיום על שלושת הגופים המרכזיים בעיצוב משק מדינת ישראל, לצד ממשלת ישראל והסתדרות העובדים הכללית. בהתאחדות חברים למעלה מ-2,000 חברים ממגזרי התעשייה השונים: הפרטית, הציבורית, הממשלתית והקיבוצית.

בהתאחדות חברים:

  • איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה
  • איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה
  • איגוד הכימיה, הפרמצבטיקה ואיכות הסביבה
  • איגוד תעשיות מוצרי בנייה וצריכה
  • איגוד תעשיות המזון
  • איגוד תעשיות מתכת, חשמל ותשתית

ההתאחדות מייצגת את המעסיקים אל מול ההסתדרות והממשלה ונשיא ההתאחדות משמש גם כיו"ר נשיאות הארגונים העסקיים.

אתר התאחדות התעשיינים

ו

ועדת האקרדיטציה

ועדת האקרדיטציה – בהחלטת ממשלה מס’ 147 מיום  28.6.2015 בנושא "טיפוח ומיצוי ההון האנושי", הוחלט על הקמת צוות בין משרדי שתפקידו "לשפר את מערך האקרדיטציה בין מערכות ההכשרה השונות, לשם שיפור הניעות של תלמידים, חיילים וסטודנטים במעבר ממערכת החינוך לצה"ל, ובהמשך למערכות אחרות וביניהן מערכות להכשרה מקצועית, השכלה טכנולוגית ואקדמית. זאת, תוך בחינת האפשרויות להעברת מידע בין המערכות, לרבות בחינה משפטית". הועדה, בה ישבו נציגים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים, איגודי המקצועיים ונציגי התעשייה הגישה את המלצותיה ביולי שנת 2016.

דו"ח הצוות בין משרדי לשיפור מערך האקרדיטציה והניעות בין מערכות ההכשרה וההשכלה 

ועדת טרכטנברג

ועדת טרכטנברג – ועדה ציבורית שמונתה על ידי ראש ממשלת ישראל (בנימין נתניהו) בראשותו של פרופ' מנואל טרכטנברג. הועדה עסקה בדרכים להורדת יוקר המחייה בישראל על רקע מחאת האוהלים  בקיץ 2011. בין יתר הנושאים בהם עסקה הועדה על סדר יומה הונחה הדרישה מהמדינה להתערב באופן אקטיבי בשוק התעסוקה ולפתח תכנית לעידוד תעסוקה להכשרת עובדים מקצועיים.

דו"ח ועדת טרכטנברג

ז

זכויות חברתיות (Social Rights)

זכויות חברתיות (Social Rights) – מטרת הזכויות החברתיות היא להבטיח לכל אדם תנאים מינימליים של קיום חומרי ונפשי, שיאפשרו לו לחיות בכבוד. הזכות לחינוך והכשרה מקצועית הם חלק מהזכויות החברתיות להן זכאי האדם. זכויות אלה מקנות לו את האפשרות להתפרנס בכבוד ומספקות לו בטחון פיננסי וסוציאלי. יש הטוענים כי הכשרה מקצועית היא זכות חברתית בשל היותה כלי מרכזי המסייע לאוכלוסיות חלשות בהשתלבות בתעסוקה ומבטיח שיפור באיכות ורמת החיים.

ח

חברת הידע (Knowledge Based Society)

חברת הידע (Knowledge Based Society) – המושג התפתח במסגרת המחקר הסוציולוגי בניסיון להתחקות אחר כיווני ההתפתחות החברתית ומקורות העצמה של תפיסת מושג ה"ידע". השינוי הטכנולוגי המהיר, אשר הכה את החברות המודרניות המתפתחות בסוף שנות ה- 70', חלחל לכל רובד והיבט בחיים החברתיים. המחקר השתמש במושג ה"ידע" ליצירת רציונליזציה בתהליכי עבודה וקודיפיקציה של הכלים החדשים לשיפור היעילות בהיבט הכלכלי ואופן ניהול ההתערבות של המדינה בהיבט החברתי והפוליטי. "כלכלת המידע" ו"חברת הידע" הפכו רלוונטיות לא רק לעבודה אלא גם לכל מכלול החיים של הפרט ובתוך כך גם שוק העבודה.

חינוך מבוגרים (Adult Education)

חינוך מבוגרים (Adult Education) – מתייחס לכלל תהליכי הלמידה ורכישת השכלה של מבוגרים במסלולי החינוך הגבוה או אפיקים אחרים. האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך אמון על פיתוח וקידום תהליכי למידה של מבוגרים לאורך חייהם תחת תפיסת ה Lifelong Learning במטרה לספק מענה רלוונטי ומקצועי לצרכים השונים של אוכלוסיית המבוגרים בישראל על כל גווניה. עיקר העשייה של האגף נעשית באמצעות הנחלת השפה העברית והשלמת השכלה עד 12 שנות לימוד.

האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך

חינוך מקצועי וטכנולוגי (Vocational/Professional & Technological Education)

חינוך מקצועי וטכנולוגי (Vocational/Professional & Technological Education) – החינוך וההכשרה המקצועית מתקיימים כיום במסגרות המשתייכות לאגף להכשרה מקצועית ובבתי ספר תחת פיקוחו של המינהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך. משרד החינוך מופקד על ביצוע חוק לימוד חובה (התש"ט 1949). הנתיב הטכנולוגי מהווה חלק מהמערכת הבגרותית התיכונית שמורכבת מנתיב עיוני, נתיב טכנולוגי ונתיב חקלאי. עיקר החינוך הטכנולוגי ניתן על ידי רשתות חינוך דוגמת אורט, עמל, אמי"ת, ויצ"ו המנהלות את מוסדות החינוך. רוב מסלולי הלימוד כיום בחינוך הטכנולוגי הינם מסלולי לימוד בגרותיים.

המינהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך

החינוך המקצועי

החינוך המקצועי – האגף להכשרה מקצועית ממונה על הכשרה מקצועית לנערים עובדים (מערכת החניכות). בהתאם לחוק עבודת הנוער התשי"ג- 1953 וחוק החניכות התשי"ג- 1953. המסגרות תחת פיקוחו של האגף כוללות בתי ספר תעשייתיים, מכללות מקצועיות, מרכזי הכשרה, הכשרה פנים מפעלית. מבנה הלימודים בחינוך המקצועי שונה מהטכנולוגי. חלק ממסלולי הלימוד עדיין כוללים התנסות בעבודה ובחלק אחר הלימודים העיוניים קטן יותר. על אף כל זאת, החינוך המקצועי עבר בשנים האחרונות שינויים מהותיים במסגרתם אחוז הלומדים לקראת תעודת בגרות הלך וגדל.

מגמה נוספת שהשפיעה על מאפייני מערכת החינוך המקצועי הייתה מדיניות אי הנשירה של משרד החינוך. מדיניות זו, אשר שמה לעצמה ליעד להפחית את אחוז התלמידים הנושרים ממערכת החינוך בחטיבה העליונה, הביאה לצמצום ניכר בגודלו של החינוך המקצועי. כיום החינוך המקצועי מהווה רק כ 1% מכלל התלמידים הלומדים בחטיבה העליונה.

האגף להכשרה מקצועית במשרד הכלכלה

חניכות (Apprenticeship)

חניכות (Apprenticeship) – מערכת לפיתוח והכשרה של כוח אדם עבור התעשייה. מערכת החניכות צמחה במדינות מרכז אירופה על בסיס תהליכי הלמידה והכניסה למקצוע בגילדות השונות כבר במאות ה-11 וה-12. כיום המושג חניכות מייצג מגוון רחב של דגמי למידה והכשרה, בעיקר של צעירים. אולם,  ניתן למצוא במדינות רבות תכניות חניכות המכוונות למבוגרים. המאפיין העיקרי של החניכות הוא שילובם של תהליכי התנסות והעבודה בסדנאות ובתעשייה לצד לימודים תיאורטיים בכיתות הלימוד. הנחת היסוד הינה שלמידת תחום ידע ורכישתן של מיומנויות ויכולות מקצועיות דורשים שליטה בעולם התיאורטי לצד התנסות ועבודה במפעל או בתעשייה. מערכת החניכות בישראל פועלת מתוקף חוק החניכות.

חוק החניכות

ט

טכנולוגיה (Technology)

טכנולוגיה (Technology) – יישום של ידע מדעי למטרות פרקטיות בעיקר בתעשייה. הטכנולוגיה היא ראי ההתפתחויות והתמורות החלים בתחומי המדע והשינויים החברתיים והכלכליים שחלים בחברות שונות. הטכנולוגיה מתחלקת לארבעה תחומים מרכזיים:

  1. תחום ידע העוסק בפיתוח או בשימוש של כלים טכניים והממשק שלהם עם תחומי החיים השונים, צרכי החברה וההיבטים הסביבתיים
  2. יישום של ידע למטרות פרקטיות
  3. מערכת מונחים טכנית הנוגעת בעולמות האומנות, המדע וכד'
  4. תהליכים מדעיים או תעשייתיים במסגרתם מתרחשת יצירה, פיתוח ומתודולוגיה
  5. סך כל הדרכים במסגרתן חברות מספקות חומרים עבור שאר החברים בקהילה

י

ידע מקצועי (Professional Knowledge)

ידע מקצועי (Professional Knowledge) – במסגרת תהליך רכישת הידע המקצועי נעשה שילוב של הידע התיאורטי הגנרי עם ההתנסות המקצועית ורכישת היכולות המקצועיות. התלמיד הרוכש את הידע המקצועי רוכש מיומנויות ויכולות מקצועיות. במסגרת תהליך הלמידה נעשה מאמץ לשלב עיסוק ערכי העבודה ונגיעה בתפיסות בדבר לדמותו של העובד.

ידע כמנוע כלכלי (Knowledge Base Society)

ידע כמנוע כלכלי (Knowledge Base Society)– המעבר לחברת הידע הפך את הידע המקצועי לכלי חיוני להשתתפות בשוק העבודה ולהתפתחות מקצועית. ההכשרה המקצועית הפכה לכלי מרכזי בניהול היצע ההון האנושי ברבות מהמדינות המפותחות על מנת להתאים את היצע העובדים המקצועיים לבקושים החדשים של התעשיות המתפתחות.

כ

כישורים רכים (Soft Skills)

כישורים רכים (Soft Skills) – מקבץ של תכונות אישיות, כישורים חברתיים ומיומנויות מאפשרות לפרטים להשתלב ביתר קלות בשוק העבודה. כשמדברים על כישורים רכים מתכוונים למאפייני אישיות מגוונים ולמיומנויות ותכונות, כגון תקשורת בין-אישית, האזנה, אינטליגנציה רגשית, כושר שכנוע, יצירתיות, קפדנות, פתרון בעיות, יכולת עבודה בצוות, רוגע ואכפתיות ויכולת יישוב סכסוכים. על אף מאפייניהם, הכישורים הרכים, ניתנים לרכישה במסגרת למידה והכשרה. לכן, הכישורים הרכים הם מרכיב במסוגלות התעסוקתית (Employability) המשלימים את הכישורים הטכניים הנדרשים לביצוע טכני של תפקיד. כישורים רכים כוללים 6 מרכיבים עיקריים: יכולות ניהול משאבים, ניהול ידע, יכולות לתקשורת חברתית, התנהגות ארגונית, יכולות למידה והסתגלות למצבים משתנים.

כישורים טכניים (Technical Capabilities)

כישורים טכניים (Technical Capabilities)- כלל המיומנויות והיכולות המקצועיות הנדרשות במסגרת תפקיד ומקצוע בשוק העבודה. הכישורים הטכניים מתייחסים לידע המקצועי הספציפי, היכולות אותן מחזיק איש המקצוע בתחום ידע ממוקד והניסיון שיש ברשותו.

כיתה במפעל

כיתה במפעל–  תכנית בהובלת האגף להכשרה מקצועית המכוונת לסייע למעסיקים בפתיחת כיתות להכשרה מקצועית בתוך המפעלים. הנחת המוצא המרכזית של תכנית זו היא שההכשרה של עובדים לתעשייה צריכה להיעשות בהתאם לצרכים ולבקושים של התעשייה. בתום תהליך ההכשרה המעסיק מתחייב לקלוט לפחות 50% מהלומדים במפעל. תהליך הכשרה זו מסייע הון בשלוב עובדים מקצועיים המתאימים לצורכי התעשייה ומכוונים להגדלת אחוזי ההשמה של אלו המשתתפים ההכשרה מקצועית בשוק העבודה.

מידע נרחב על התנאים להצטרפות לתכנית

כלכלת הידע (Knowledge Based Economy)

כלכלת הידע (Knowledge Based Economy) – מאופיינת בעיקרה במעבר מכלכלת מוצרים עתירי חומר לכלכלת חומרים עתירי ידע (מכלכלת מסה לכלכלת ביטים); מתפישה של סטנדרטיזציה של ייצור לתפישה של עידוד השונות והפלורליזם בסחורות ושירותים; מדגש מקומי להקשרים גלובאליים בתכנון ייצור, מימון ושיווק. תמורות אלה הביאו לכך שהידע התיאורטי הפך למשאב כלכלי מרכזי לצד המשאב האנושי, חומרי הגלם והעבודה. ההתמחות המקצועית הלכה וגדלה ודרישות השוק לעובדים מקצועיים, מיומנים ובעלי יכולות מפותחות לענפי הטכנולוגיה הגבוהה הלכה והתעצמה.

ל

למידה לאורך החיים (Lifelong learning)

למידה לאורך החיים (Lifelong learning) – בעולם בו הטכנולוגיות משתנות באופן תדיר, כמות הידע הפורמאלי והבלתי פורמאלי הולך וגדל והנגישות למוקדי מידע מתרחבת הלמידה הופכת לכלי משמעותי בהתפתחות של הפרט ובעדכון הידע שברשותו. הלמידה לאורך החיים מסמלת תהליכי רכישת ידע, הדברות, רכישת ניסיון ומיומנויות לאורך כל חייו של הפרט. תהליכי מתמשכים אלה מספקים לו את היכולת להתעדכן, לרכוש מיומנויות חדשות ולהישאר רלוונטי לשוק העבודה. הספרות העוסקת בלמידה לאורך החיים נסמכת ברובה על העקרונות הבאים:

  • הבניית תהליכי הלמידה ורכישת הידע המתמשכים אינם מסתיימים בתום הלימודים הפורמאליים אלא נפרשים על פני כל מעגל החיים מינקות ועד תום החיים
  • למידה לאורך החיים מכסה את כל רמות החינוך, הידע והיכולות. הלמידה יכולה להיעשות בכל מקום, בצורות שונות ובעזרת כלים מגוונים
  • אנשים שונים, בהקשרים חברתיים וכלכליים מגוונים לוקחים חלק בתהליכים אלה
  • אפיקי רכישת הידע כוללים למידה פורמאלית בתוך ארגון כחלק מתהליך מובנה והכרה פורמאלית, למידה א-פורמאלית כחלק מרכישת ניסיון מקצועי במסגרת מקום העבודה ולמידה בלתי פורמאלית במסגרת החיים היומיומיים בהקשר חיי המשפחה, העבודה והפנאי

מ

מובטל (Unemployed)

מובטל (Unemployed) – בן 15 ומעלה שאינו עובד אך מחפש עבודה באופן פעיל וזמין לעבודה, בין אם עבד קודם או לא. המוסד לביטוח לאומי מגדיר אדם מובטל לצורכי קבלת דמי אבטלה כמי אשר עבודתו הופסקה (מרצון או שלא מרצון) והוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה, ומתייצב בה, כדי לקבל עבודה בהתאם לתקנון שירות התעסוקה. דמי האבטלה מיועדים לאפשר לעובד לחפש עבודה המתאימה לכישוריו ויכולותיו המקצועיים. מובטלים, בלתי מקצועיים זכאים לקבל הכשרה מקצועית במהלך תקופת האבטלה על מנת להגדיל את סיכוייהם בכניסה לשוק העבודה.

הזכויות  המוענקות למובטל בהקשר הכשרה מקצועית בהתאם להוראות המוסד לביטוח לאומי – "למובטל שלומד בהכשרה מקצועית ישולמו דמי אבטלה בסכום השווה ל-70% מדמי האבטלה המגיעים לו לולא למד בהכשרה מקצועית ובניכוי התשלומים הניתנים לו בהכשרה המקצועית. עם זאת, על פי תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב- 1.1.2009 נקבעו סוגי הכשרות מקצועיות שבהם ישולמו דמי אבטלה בשיעור מלא:

  • ריתוך לסוגיו ומסגרות
  • עיבוד שבבי ממוחשב לסוגיו
  • מבלטנות
  • מקצועות שלד, בנייה טובה ובנייה מתועשת
  • הפעלת מכונות ובניית כלים ותבניות – התמחויות במתכת או בפלסטיקה
  • טקסטיל – הפעלת מכונות אריגה, צביעה, אשפרה
  • בישול אתני
  • אוטוטרוניקה, מכונאות, חשמלאות והפעלת ציוד מכני הנדסי
  • מיכון חקלאי, ניהול עבודה בחקלאות
  • סייעות מאומנות
  • עובדי ייצור באלקטרוניקה

מובטל המשתתף בהכשרה מקצועית זכאי לדמי אבטלה ללימודיו לתקופה שלא עולה על מספר ימי האבטלה המרביים המגיעים לו. זכאי לדמי אבטלה המשתתף בהכשרה מקצועית והשכלתו פחותה מ-12 שנות לימוד, יהיה זכאי בזמן לימודיו לדמי אבטלה גם בעד התקופה שעולה על ימי האבטלה המרביים המגיעים לו, אך לא יותר מ- 138 ימים".

מתייאשים או אוכלוסיות המצויות מחוץ לשוק העבודה (Discouraged workers)

מתייאשים או אוכלוסיות המצויות מחוץ לשוק העבודה (Discouraged workers) – בני 15+ אשר אינם בכוח העבודה האזרחי השבועי, אך חיפשו עבודה בשנה האחרונה. הם מעוניינים לעבוד והיו יכולים להתחיל לעבוד אילו הוצעה להם עבודה מתאימה ("זמינות לעבודה"). הם לא חיפשו עבודה בחודש האחרון מהסיבות הבאות: חושבים שאין עבודה המתאימה להם במקצוע או באזור המגורים שלהם מבחינת שכרשעות עבודה, עניין בעבודה או בשל חוסר ניסיון, חוסר הכשרה, קשיי שפה או שגילם אינו מתאים. אוכלוסיות אלה זכאיות לרוב להבטחת הכנסה המספקת תמיכה סוציאלית כחלופה להשתכרות בשוק העבודה.

מסוגלות תעסוקתית (Employability)

מסוגלות תעסוקתית (Employability) – המושג מתייחס לכלל האמצעים המצויים בידי העובד במסגרת שוק העבודה הן במונחי יכולות ומיומנויות מקצועיות והן במונחי יכולת השתתפות והתנהלות במקום העבודה. המושג פותח על ידי החוקר Sumantra Ghoshal אשר טען כי מידת ההצלחה של גופים עסקיים נובעת לא רק מיכולת הניהול של הדרגים הגבוהים אלא גם מהיצירתיות, המקצועיות, היזמות והכישרון של העובדים בדרגים הנמוכים יותר. תפישה זו, השפיעה רבות על מדיניות פיתוח ההון האנושי במדינות השונות ואפשרה את הגדלת הגמישות של עובדים במעברים בין מקומות עבודה. הנחת היסוד הינה שגמישות, מיומנויות מקצועיות ויכולות מתאימות של העובד מסייעות לצמצם את גורמי הסיכון בפני מצבי אבטלה ותורמת רבות ליעילות של מקום העבודה.

מודרניות מאוחרת או שנייה (Late Modernity)

מודרניות מאוחרת או שנייה (Late Modernity) – מושג שפותח על ידי הסוציולוג אולריך בק (Ulrich Beck) "המודרניות המאוחרת" מאופיינת בתחושות איום הולכות וגוברות המטילות מעין "ענן אפור כבד" של חוסר ביטחון על הפרט ופחד תמידי מפני סכנות האורבות בהיבטים שונים של החיים.  המודרניות המאוחרת מתארת תקופה רוויה במשברים אקולוגיים ומייצגת עידן בו ארעה הצטמצמות גדולה בתעסוקה בשכר, באינדיבידואליזציה הולכת וגוברת, בתהליכי גלובליזציה היוצרים השפעות שונות ומגדירים מחדש את תפקיד מדינת הלאום. ייחודה של תקופה זו הוא הצורך במתן מענה לכל השינויים המתרחשים בו-זמנית הלך וגבר והלחצים השונים יוצרים מצבים חברתיים וכלכליים בלתי צפויים. מושג זה מתייחס לאופן שבו החברה המודרנית מתארגנת על מנת להתמודד עם הסכנות וחוסר הביטחון שנגרמים על ידי תהליכי המודרניזציה. לטענתו של Beck, החברה בה אנו חיים כיום מתאפיינת בכך שהסיכונים איתם היא נאלצת להתמודד הם במידה רבה תוצרים של פעולותיה שלה עצמה, ולא ניתן ליחסם לגורמים חיצוניים כמו הטבע או אלוהים. שינוי זה מחייב בחינה מחודשת של המבנים החברתיים והפוליטיים שאופייניים למודרניות וגורם להופעתה של "מודרניות מאוחרת".

ממשלה מאפשרת (Enabling Government)

ממשלה מאפשרת (Enabling Government) – המושג משקף את השינויים והתמורות שהתחוללו במעמדה ותפקידה של מדינת הלאום. מושג המדינה המאפשרת מקפל בתוכו הנחה שהמדינה אינה אחראית לספק לאזרח רק את הזכויות להן הוא זכאי אלא עליה להבטיח את התנאים, המקורות וההזדמנויות היוצרים יחדיו את הרווחה של האדם. המטרה העיקרית של הממשלה המאפשרת היא ליצור אזרח עצמאי בעל מסוגלויות רבות אשר אינו תלוי בתמיכות ובסיוע הניתן על ידי רשויות הממשל. לשם כך, על הפרט להיות אחראי על גורלו ולא תלוי בחסדה של המדינה. בשנים האחרונות, עקרון זה מהווה בסיס למדיניות חברתית הרואה בפרט ובמדינה כשותפים הפועלים יחדיו לשיפור מעמדו ומצבו הסוציאלי של הפרט וליציאה ממצבי עוני ואי השתכרות.

מיומנויות המאה ה-21 (21st century skills)

מיומנויות המאה ה-21 (21st century skills) – המושג מיומנויות המאה ה-21 מתייחס לסדרה של מיומנויות, יכולות מקצועיות, ידע, צורות עבודה ומאפיינים אישיותיים. מאפיינים אלה נתפשים כבעלי השפעה משמעותית על הסיכוי של הפרט להצליח בלימודים, בתעסוקה או בכל דבר אחד שיבחר לעשות במהלך חייו. מיומנויות המאה ה-21 יכולות להיות מיושמת במגוון רחב של תחומי דעת, בעולמות ידע מקצועיים שונים והן רלוונטיות בהקשרי עבודה רבים.

ממה מרכבות מיומנויות המאה ה-21?

מיומנויות המאה ה21 כוללות בתוכן גוף ידע נרחב וסדרה של יכולות בעליות המקפלות בתוכן מיומנויות שונות:

  • מיומנויות יישומיות – הכוללות בעיקר יכולות מקצועיות ונטיות אישיות של הפרט
  • מיומנויות גמישות שניתן להעביר אותן  – הכוללות בעיקר שליטה בעולמות ידע שונים הנלמדים בהקשרים פורמאליים ובלתי פורמאליים
  • מיומנויות רוחביות – הכוללות בתוכן יכולות המאגדות בתוכן יכולות חשיבה, עיבוד וניתוח
  • מיומנויות שאינן קוגנטיביות – הכוללות יכולות חברתיות ובינאישיות
  • מיומנויות גמישות  – הכוללות בתוכן יכולות הסתגלות והתאמה למצבים משתנים

המחקר בתחום מחלק את מיומנויות המאה  ה-21 לשבעה סוגים:

  1. שיתופי פעולה ומנהיגות – הכוללים בתוכם יכולת לשתף פעולה בצוות, יכולת תקשורת טובה ויכולת עבודה בצוות
  2. יזמות וחשיבה פורצת דרך – הכוללת בתוכה יצירתיות, סקרנות, דמיון, יכולת המצאה והבעה עצמית
  3. תקשורת שפתית ואוריינות קראה וכתיבה – הכוללת בתוכה יכולות תקשורת גוונות, יכולת הצגה ודיבור מול קהל והקשבה
  4. חשיבה ביקורתית ופתרון בעיות – הכוללת בתוכה יכולת הסקת מסקנות, שאלת שאלות, יכולת ניתוח, תרגום ועיבוד נתונים
  5. יכולת הערכה, מדידה וניתוח – הכוללת בתוכה יכולות מחקר, ניתוח שאלות ושליטה בעולמות ידע מקצועיים
  6. סתגלנות וגמישות – הכוללת בתוכה יכולת תכנון, התאמה למצבים משתנים, עצמאיות ויזמות
  7. יכולות עבודה בסביבה טכנולוגית – הכוללת הכרות עם תכנות מחשב, דליית נתונים מהאינטרנט ועבודה בסביבה מתוקשבת

נ

ניוד חברתי

ניוד חברתי – יכולתו של הפרט לשפר את מעמדו הכלכלי והחברתי במסגרת שוק העבודה והשתתפות בחיים הציבוריים. הניוד החברתי מתאפשר בעזרת רכישת השכלה, השתתפות בשוק העבודה, השתייכות לרשתות חברתיות, חשיפה ונגישות למקורות הון ועוצמה. רמות הניוד החברתי מעידות על היותה של החברה דמוקרטית ועל רמות גבוהות של שוויון וצדק חברתי.

נגישות ושוויון (Access and equity)

נגישות ושוויון (Access and equity) – השימוש במושג זה נעשה בעיקר במסגרת מדיניות פיתוח הון אנושי המתמקדת בהגברת הנגישות וההתאמה של תכניות ההכשרה והחינוך המקצועי בהתאם לצרכים המגוונים של כלל האזרחים. מושג זה מכיר בשונות שיש בחברה בין קבוצות אוכלוסייה המשפיעה על רמות ההשתתפות וההשתכרות שלהן בשוק העבודה. עקרון הנגישות והשוויון מטיל על המדינה חובה לספק מגוון רחב של כלים המורידים את החסמים ומאפשרים לכל אזרח לקחת חלק פעיל בחיים החברתיים והכלכליים. כך למשל, הכשרה מקצועית היא כלי המסייע לחרדים בכניסה לשוק העבודה. ההכשרה אינה מספקת רק ידע מקצועי במותאם לצרכי התעשייה אלא גם מיומנויות רכות וידע כללי אותו לא רכשו במהלך לימודיהם במערכת החינוך. המושג המקביל בישראל לעקרונות אלה הינו "תפירת חליפות".

ס

סיכון/חברת הסיכון (Risk Society)

סיכון/חברת הסיכון (Risk Society) – החוקר Nikolas Luhmann טוען שהחברות המודרניות מאופיינות בהמרה של הסכנה אל תוך הסיכון. המילה סיכון נוגעת למצבים בהם הפגיעה או ההפסד מיוחסים לבחירה של הפרט או להזנחה שלו. הסיכונים ההולכים וגוברים בשוק העבודה, בשל ההתפתחויות והשינויים הטכנולוגיים או הגלובליזציה, הגבירו את ההימצאותם של הפרטים במצבי סיכון. תהליכי מניעה, התמודדות ופיצוי יכולים להיות מנוהלים ומוסדרים אך ורק על ידי שילוב כוחות של המדינה, המעסיקים והפרט. כולם יחד צריכים לפעול על מנת להבטיח שלא תהיה פגיעה או במטרה לצמצם את הפגיעה ממצבים בלתי צפויים. הפרט לבדו אינו מסוגל לתת מענה למצבי סיכון אלה הן בשל עוצמתם והן בשל הצורך בהשקעה במניעה וביצירת אלטרנטיבות. ההכשרה וההסבה המקצועית הן כמה מהכלים המכוונים לסייע לפרט להתמודד עם מצבי הסיכון השונים. הן מספקות מיומנויות ויכולות מקצועיות המתאימות לדרישות התעשייה ומאפשרת גמישות במעברים וכלים להתמודדות עם מצבי אבטלה מתמשכים או שפל כלכלי.

ע

עבודה תחילה (Work First)

עבודה תחילה (Work First) – המושג התפתח בתחילת שנות ה- 2000 עם אימוצה של תכנית Welfare To work בארה"ב. המושג מגלם בתוכו את התפישה החברתית-כלכלית הגורסת כי האפשרות להגיע לרווחה ושיפור איכות החיים של מובטלים מושגת בראש ובראשונה על ידי כניסה והשתלבות מיידית בשוק העבודה. קרי, כניסה לעבודה ללא הכשרה מוקדמת וללא תהליכים סוציאליים המגנים מפני מצבי אי הוודאות והסיכון. על פי גישה זו, ההסתגלות, פיתוח הרגלי העבודה ותהליכי רכישת המקצוע נעשית במסגרת מקום העבודה באופן טוב ומהיר יותר מאשר בכיתת הלימוד המנותקת מהתהליכים והמגמות בשוק עבודה.

ערך מוסף של למידה והכשרה מקצועית

ערך מוסף של למידה והכשרה מקצועית – תיאורית ההון האנושי גורסת כי השקעה בחינוך ובהכשרה מעלים את הפרודוקטיביות של העובד. רמות פרודוקטיביות של עובדים מקפלות בתוכן השתכרות גבוהה וגמישות במעברים בין מקומות עבודה. אם נבחן את התועלת מנקודת הראות של השוק הפרטי, אזי העלייה בהשתכרות של עובדים מיומנים נובעת מצמיחה ברווחים של הגופים העסקיים ומכדאיות ההשקעה בעובדים.

ישנם שני מקורות מרכזיים לחשיבותו של החינוך וההכשרה המקצועית לכלכלה. הראשון, הם מהווים חלק מתהליך החברות של מערכת החינוך, כלים לרכישת מיומנויות מקצועיות גבוהות לצד מיומנויות קוגניטיביות. החינוך וההכשרה יוצרת בוגר בעל הון אנושי עשיר השולט בעולמות ידע רחבים. השני, החינוך וההכשרה המקצועית מאפשרים מעבר של תלמידים ועובדים מעולם הלמידה אל עולם העבודה. תהליכים אלה מאפשרים יצירה של  עתודות מקצועיות לענפי התעשייה השונים. השקעה טובה במיומנויות המקצועיות הכלליות של העובדים חוסכת תשומות של זמן וכסף עבור המעסיקים ומשחררת הון להשקעות במיומנויות ספציפיות המייעלות את תהליכי הייצור.

עידן פוסט-תעשייתי ( Post Industrial Era)

עידן פוסט-תעשייתי ( Post Industrial Era) –  מתאר את המעבר מחברה תעשייתית, שבה חומר הגלם החשוב ביותר לאנושות הוא המחצבים הטבעיים והדרך להפיקם, לעידן פוסט תעשייתי, שבו מקור העושר של החברה הוא מוחו של האדם. עליית חשיבותו של הידע המקצועי  והמיומנויות של האדם נובעים מההזדמנויות הגלומות בהמצאת מקורות חלופיים וחומרי גלם פרי טכנולוגיה ומדע המזרזים ומפתחים את היצור והמסחר. עקב השינויים הטכנולוגיים והפיתוחים המדעיים קטן משמעותית זמן הייצור של חומרי הגלם והמוצרים הנגזרים מהם, והחברה התפנתה לייצור מוצרי פנאי ורווחה.

החברה הפוסט-תעשייתית היא חברה שבה ניתן לייצר בזכות המהפכה הטכנולוגית שלאחר מלחמת העולם השנייה. בעקבות השינויים במאפייני הייצור והצריכה ניתן לספק את כל המוצרים האלמנטריים הדרושים לבני החברה בחלק קטן מהזמן שהיה דרוש לשם כך בעבר. הייעול, הטכנולוגיה והאוטומציה, יחד עם השימוש הגובר ברובוטים, צמצמו את הצורך בפועלי צווארון כחול ואת במקומם תפשו אנשי הצווארון הלבן. אנשי הצווארון הלבן מתחלקים לצווארון הלבן הגבוה (מהנדסים, מומחי מינהל, כלכלנים, רואי חשבון ושאר בעלי מקצועות הדורשים השכלה אקדמית) ואנשי צווארון לבן נמוך (מנהלים בדרגים נמוכים, פקידים, מנהלי חשבונות, טכנאים ושאר פרסונל בעל הכשרה מקצועית מיוחדת מעבר להשכלה תיכונית).

החשיבות הגוברת של המדע והטכנולוגיה לצמיחה הכלכלית העלתה את חשיבותה של ההשכלה. המדינה החלה להשקיע משאבים רבים בפיתוח היכולות והמיומנויות של עובדים על מנת להכשיר את כוח האדם למילוי התפקידים השונים בחברה פוסט-תעשייתית. החינוך, ההשכלה הגבוהה וההכשרה המקצועית יוצרים חברה מתקדמת בעלת הון אנושי גבוה המסוגלת לפתח פיתוחים טכנולוגים וחידושים המייעלים ומשפרים את כושר הייצור הגבוה. תהליכים אלה מביאים לצמצום מספר שעות העבודה ללא פגיעה בשכר. כתוצאה מכך, הזמן הפנוי העומד לרשות האזרחים מייצר את "חברת הפנאי".

פ

פערים חברתיים ואי-שוויון כלכלי

פערים חברתיים ואי-שוויון כלכלי – מושג זה מתייחס להבדלים בחלוקה של נכסים כלכליים ושל הכנסה בין פרטים וקבוצות בתוך חברה מסוימת, או בין אומות. טבעו, סיבותיו וחשיבותו של האי-שוויון נמצאים בדיון רחב ומתמשך הנוגע בחלקו גם למאפייניה הדמוקרטיים של החברה. השוויון הכלכלי והפערים החברתיים מאותתים על מגוון ההזדמנויות של הפרט להתקדם ולהתפתח מבחינה כלכלית וחברתית. בחברות בעלות פערים חברתיים גדולים רמות הניוד החברתי והכלכלי הן נמוכות והחסמים העומדים בפניו גבוהים.

צ

צדק חברתי

צדק חברתי – מושג כללי המכוון אל התנאים והכללים אשר ראויים להתקיים ולהסדיר את היחסים בין בני האדם ובין בני אדם למוסדות חברתיים. עקרונות הצדק החברתי נשענים על מוסר ועל כבוד האדם וחפים מפניות ומהטיות. על פי זרמים מסוימים במסורת הליברלית, עקרונות הצדק אינם מעדיפים תפיסת טוב אחת על פני רעותה וחלים על כל אדם באורח שוויוני. רעיון הצדק החברתי מתייחס לתחומים והיבטים שונים של שיתוף הפעולה בין בני האדם. בראש ובראשונה הוא מתייחס לחלוקת המשאבים בחברה ולסוגיות של צדק החלוקתי.

ר

ריבודיות ומודולאריות

ריבודיות ומודולאריות – הריבודיות והמודולריות הם העקרונות משלימים המשלבים ניהול, הסדרת והבניית מערכת ההשכלה הטכנולוגית. עקרון המודולאריות נוגע לתנועה ולמעברים בין מערכות חינוך (בין מערכת ההשכלה הגבוהה למערכת החינוך העל-תיכוני ולהיפך). הריבודיות מעצבת את מבנה המערכות וקובעת את היררכיה ביניהן. מערכות בהן רמות הריבודיות גבוהות והגמישות קטנה מגבילות את התנועה ומצמצמות את ההזדמנויות של פרט. לעומת זאת, מערכות בהן הגמישות במעברים גבוהה והריבודיות נמוכה מטשטשות את האבחנה בין התעודות וההסמכות המקצועיות השונות.

עקרון הריבודיות משרת את עולם הידע המקצועי ונועד לשמר את הרלוונטיות של מערכות הלמידה וההכשרה המקצועית לצרכי שוק העבודה, לשינויים וההתפתחויות הטכנולוגיים. הריבודיות מספקת מענה למגוון רחב של אנשים (עובדים, מחפשי עבודה, חיילים משוחררים וכו') המחזיקים בידע, מיומנויות, יכולות והישגים לימודיים שונים. ככל שתהליכי פיתוח ההון האנושי יהיו ריבודיים יותר כך הם יאפשרו חופש בחירה והתאמה טובה יותר בין היכולות והשאיפות של הפרט לבין היצע הלימודים וההכשרה.

עקרון המודולאריות נועד לשרת יעדים חברתיים, כלכליים וטכנולוגיים כאחד. הוא מהווה כלי לצמצום הפערים החברתיים, מקדם הזדמנויות להתפתחות המקצועית ומעודד את התפתחותו של המשק והתאמתו לשינויים הטכנולוגיים. לשם כך על מערכת ההכשרה המקצועיות להיות מורכבת מ:

  • מודולות של למידה ברורות ואחידות – ברוב המקרים המודולות קשיחות ואחידות. לעיתים הן יכולות להיות פתוחות יותר או מותאמות לצרכים או להיבטים המייחדים ענפי משק, תעשיות, קבוצות אוכלוסייה או יעדים חברתיים או כלכליים
  • מערך הסמכה עבור כל מודולה לימודית. יש להשלים את דרישות ההסמכה או הקריטריונים לרישוי בטרם המעבר למודולה הבאה
  • מבנה ריבודי של המודולות – על המודולות  להיות בנויות אחת על גבי השנייה. יחד הן יוצרות סולם של השכלה והתפתחות מקצועית
  • מנגנון אחד האחראי על ניהול והסדרת ההסמכות ומתן התעודות. מנגנון זה אמון על תרגום והתאמת הידע המקצועי לדרישות לימודיות והמקצועיות באפיקי הלימוד השונים.

רצף בין חינוך טכנולוגי להכשרה מקצועית

רצף בין חינוך טכנולוגי להכשרה מקצועית– השאיפה ליצור רצף בין חינוך טכנולוגי להכשרה מקצועית מקורה בביקוש ההולך וגובר לעובדים מקצועיים איכותיים ולשאיפה להפחתת אי ההתאמה בין היצע ההון האנושי לבקושים במשק (Mismatch). תהליכי החשיפה והלמידה של תלמידים במסגרת החינוך הטכנולוגי רחב וכוללני. החשיפה בעת הלמידה מכוונת לסייע לתלמיד לאתר את חזקותיו ונטיות ליבו ולסייע בבחירה של כיווני הלמידה העתידיים.

ההכשרות המקצועיות ותהליכי ההסמכה של עובדים מקצועיים הם מסלוליים המשכיים המכוונים לספק ללומד ידע ממוקד ומקצועי במטרה לשלבו בשוק העבודה. תהליכי הלמידה במסלולים אלה נסמכים על הידע הכללי והמיומנויות שרכש הפרט כבר בשלבים המקדמיים. ככל שהרצף בין השניים יהיה טוב יותר תהליכי הלמידה יהיו משמעותיים יותר והלומד ינצל את מירב המשאבים העומדים לרשותו ללמידה.

יצירת רצף בין החינוך הטכנולוגי לתהליכי ההכשרה וההשכלה המקצועית מאפשרת למי שצבר ידע מקצועי כלשהו במסגרת בית הספר ניסיון תעסוקתי במהלך שירותו הבאי, להשתלב בלימודים ובהשלכה מתקדמת באופן טוב יותר. מה משמעות הדברים? ללא חזרה על החומר שלמדו בעבר ותוך הכרה בידע שצבר במסגרת העבודה המעשית. עקרון הרצף מקדם התאמה של הידע והמיומנויות המקצועיות של העובד לצרכי התעשייה לצד דאגה לקיצור תהליכי ההכשרה והתאמה של הלימודים ליכולות של העובד.

רצף תעסוקתי

רצף תעסוקתי– המושג מתייחס לכלל שנות ההשתתפות הפעילה של העובד בשוק העבודה. הרצף התעסוקתי מקפל בתוכו הן זכויות סוציאליות הנצברות לטובת העובד במהלך השנים והן על הניסיון התעסוקתי שצבר במקומות העבודה השונים. מאפייני חברת הסיכון (Risk Society) והתעצמותם של תהליכי השינוי ואי היציבות בשוק העבודה ובכלכלה יוצרים מצבים הולכים וגוברים של אי השתתפות או אבטלה. מצבי אבטלה מתמשכים או אי תעסוקה פוגעים ברצף התעסוקתי ובתוך כך גם בזכויות הסוציאליות להם הוא זכאי. הזכאות לדמי אבטלה למשל ניתנת בישראל לעובדים הצוברים רצף תעסוקתי כשכיר במשך 12 חודשים קלנדריים מתוך 18 החודשים שקדמו לתחילת תקופת האבטלה. אין חובת רצף ואין חשיבות למספר הימים בחודש, כלומר גם אם עובד עבד יום  אחד בחודש – החודש יכול להיחשב כאחד מהחודשים הנדרשים לתקופת האכשרה.

ש

שוק עבודה במעבר (TLM)

שוק עבודה במעבר (TLM)  – תיאוריה זו משמשת כלי מהימן המשקף את העלייה המשמעותית במשקלם של הסיכונים הפנימיים לעומת אלה החיצוניים. תיאוריה זו גורסת כי הסיכון צריך להיחקר במושגים של מעבר מסטאטוס של תעסוקה אחת למצבי תעסוקה חדשים. העיסוק בשוק העבודה במעבר נוגע בצורות התעסוקה החדשות בשוק העבודה המקפלות בתוכן סיכונים העשויים לגרום להדרה חברתית התלויה במישרין לאי ההתאמה של תהליכי החינוך וההכשרה לצרכים החדשים. כך למשל, הכשרת עובדים אשר אינה מאפשרת השתלבות מהירה בעבודה, או אי מתן הזדמנויות לתעסוקה בכבוד לאוכלוסיות בעלות מוגבלויות או קשיים בהשתלבות בשוק העבודה. אי התאמה זו מקטינה את ההזדמנות של העובדים עם המיומנויות הנמוכות לקחת חלק בהשתתפות בשוק העבודה.

הסיכונים החדשים עימם מתמודדות החברות המערביות דוגמת אבטלה ממושכת, משברים כלכליים או התפתחויות טכנולוגיות גורמים לחוסר יציבות ולפגיעה באוכלוסיות חלשות. דוגמה מובהקת לכך היא התגברותם של העבודות הזמניות, העלייה במספר המשרות הזמניות ומאפייני חוזי העסקה החדשים. כל אלה מעלים את הסיכויים לחשיפה למצבי אבטלה ממושכת, אובדן מקורות הכנסה וחוסר יציבות סוציאלית.

סיכונים נוספים בשוק העבודה נובעים מה"דחיסה של קריירת העבודה" עקב הצורך למלא כמה תפקידים חברתיים בו זמנית בתוך תקופה קצרה בחיי העבודה. מצבים אלה משפיעים בעיקר על נשים צעירות בשנות ה-20' וה-30' לחייהן. מאחר וההשתתפות בשוק העבודה הפכה לנורמה בקרב נשים אלה, הון נדרשות למלא מספר תפקידים חברתיים באופן סימולטני (רעיה, עובדת, אמא). הן צריכות לרכוש חינוך טוב על מנת להחזיק במיומנויות רלוונטיות לשוק העבודה, לחפש עבודה ראויה אשר תספק להן יציבות וביטחון סוציאלי, לבנות קריירה יציבה לאורך זמן על מנת שתתאים למעברים במעגל החיים, לבחור בן זוג  ולהקים משפחה. האופן בו העבודה, החינוך והרווחה מאורגנים כיום הם בקושי רב מסייעים להן להתמודד עם התפקידים השונים. בשל כך, היכולת של נשים לנהל קריירה טובה ויציבה נמצאת בסיכון רב. גם אם הן מצליחות לעשות זאת, הן נתונות תחת לחצים מתמשכים. הסיכונים גורמים לאבטלה ארוכת טווח או לאי השתתפות בשוק העבודה הנכפית על עליהן וקשורה לסחיפה הפנימית בשוק העבודה.

שיעור השתתפות בכח העבודה (Labor Force Participation Rate)

שיעור השתתפות בכח העבודה (Labor Force Participation Rate) – כוח העבודה במדינה כאחוז מהאוכלוסייה בגיל 15+.

שכר מינימום (Minimum wage)

שכר מינימום (Minimum wage) – הוא גבול תחתון הנקבע לשכר. כלומר, שכר קבוע הניתן בעבור עבודה של עובד שלא ניתן לתת מתחתיו באופן יחסי. ישנן מספר דרכים לקביעת שכר המינימום:

  • חוק
  • תקנה מנהלית
  • הסכם קיבוצי

כללי שכר מינימום נפוצים במדינות רבות. מטרת שכר המינימום היא להגן על העובד מפני כוחם החזק של מעסיקים במערכת יחסי העבודה ולהבטיח השתכרות הוגנת מעבודה. שכר המינימום הוא אחד הכלים הסוציאליים בעזרתם מעודדת המדינה את ההשתלבות בשוק העבודה.

חוק שכר מינימום – הינו אחד מחוקי המגן החשובים במשפט העבודה הישראלי. החוק הוחל בשנת 1987 במקומם של הסכמים קיבוציים בעניין זה. מטרת החוק להבטיח שהתמורה המשתלמת למאמציו של עובד לא תרד מסף מסוים. זאת על מנת  להבטיח לו ולאוכלוסייה, המצויה בתחתית סולם התפלגות השכר, קיום בכבוד. מכאן, שמעסיק בישראל אינו מורשה לשלם שכר עבודה פחות מהנקוב בחוק שכר המינימום. שכר המינימום נקבע כשיעור קבוע מהשכר הממוצע לשעה או חודש (כ 186 שעות) למשרת שכיר ושיעור ועל פי חוק 47.5 אחוזים מהשכר הממוצע במשק.

ת

תהליכי מדידה והערכה

תהליכי מדידה והערכה (Assessment) – תהליך הערכת הידע, המיומנויות והיכולות שרכשו במהלך ההכשרה וחינוך למקצוע בהתאם לדרישות ולקריטריונים שנקבעו. תהליך זה כרוך לרוב בקביעה של קריטריונים מקצועיים, הענקת הסמכות מקצועיות ומתן רישוי לעבודה.

ימם מתמודדות החברות המערביות דוגמת אבטלה ממושכת, משברים כלכליים או התפתחויות טכנולוגיות גורמים לחוסר יציבות ולפגיעה באוכלוסיות חלשות. דוגמה מובהקת לכך היא התגברותם של העבודות הזמניות, העלייה במספר המשרות הזמניות ומאפייני חוזי העסקה החדשים. כל אלה מעלים את הסיכויים לחשיפה למצבי אבטלה ממושכת, אובדן מקורות הכנסה וחוסר יציבות סוציאלית.

סיכונים נוספים בשוק העבודה נובעים מה"דחיסה של קריירת העבודה" עקב הצורך למלא כמה תפקידים חברתיים בו זמנית בתוך תקופה קצרה בחיי העבודה. מצבים אלה משפיעים בעיקר על נשים צעירות בשנות ה-20' וה-30' לחייהן. מאחר וההשתתפות בשוק העבודה הפכה לנורמה בקרב נשים אלה, הון נדרשות למלא מספר תפקידים חברתיים באופן סימולטני (רעיה, עובדת, אמא). הן צריכות לרכוש חינוך טוב על מנת להחזיק במיומנויות רלוונטיות לשוק העבודה, לחפש עבודה ראויה אשר תספק להן יציבות וביטחון סוציאלי, לבנות קריירה יציבה לאורך זמן על מנת שתתאים למעברים במעגל החיים, לבחור בן זוג  ולהקים משפחה. האופן בו העבודה, החינוך והרווחה מאורגנים כיום הם בקושי רב מסייעים להן להתמודד עם התפקידים השונים. בשל כך, היכולת של נשים לנהל קריירה טובה ויציבה נמצאת בסיכון רב. גם אם הן מצליחות לעשות זאת, הן נתונות תחת לחצים מתמשכים. הסיכונים גורמים לאבטלה ארוכת טווח או לאי השתתפות בשוק העבודה הנכפית על עליהן וקשורה לסחיפה הפנימית בשוק העבודה.

תוצר לאומי גולמי (תל"ג) (Gross National Product)

תוצר לאומי גולמי (תל"ג) (Gross National Product) – התוצר הלאומי הוא סך כל הסחורות והשירותים המיוצרים במשק לאומי. זהו קנה המידה המרכזי לבדיקת תפקודו של המשק, קצב פעילותו וצמיחתו. החשבונאות הלאומית מבדילה בין כמה סוגים של תוצר:

  • התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) (Gross Domestic Product, GDP) מידת הערך של כלל הסחורות וסך כל התשלומים לכל גורמי הייצור במשק בתקופה נתונה. תוצר זה קרוי גולמי משום שהוא מביא בחשבון את הפחת והבלאי של נכסי הון. התמ"ג מבוטא במונחים של כסף ומשמש כאחד המדדים לבחינה חוסנו הכלכלי של אזור הגיאוגרפי בו המדינה מצויה. התמ"ג אינו משמש מדד לבחינת ההתפתחות הכלכלית של המדינה אלא כלי לבחינת כוח הקנייה של האוכלוסייה ורמות המחירים במשק
  • התוצר המקומי הנקי (תמ"ן) (Net Domestic Product, NDP) הינו שווי כל המוצרים והשירותים שיוצרו במשק בשנה אחת בניכוי הפחת. פחת הוא ירידה בשווי נכס מסוים בעקבות הבלאי שנוצר בו.

תמריצים למעסיקים

תמריצים למעסיקים – עידוד ותמיכות המוענקות מטעם המדינה על מנת להגדיל את הנכונות של מעסיקים להעסיק עובדים. התמריצים ניתנים על מנת להתמודד עם חסמים וקשיים של אוכלוסיות שונות בכניסה לשוק העבודה, בפיתוח ענפי משק, הנתפסים כיעד לאומי, או כחלק מהתמודדות עם מצבי אבטלה או אי יציבות בשוק העבודה. התמריצים למעסיקים הם חלק ממדיניות העבודה המעודדת יצירה של מקומות עבודה, השקעה בהון בתעשייה והגברת הייצור.

תעסוקה מלאה (Full Employment)

תעסוקה מלאה (Full Employment) – מצב בו כל מבקשי העבודה במשק מסוגלים למצוא עבודה מתאימה. עקרון התעסוקה המלאה נגזר מהתפישה הכלכלית הקיינסיאנית (על שם הכלכלן Maynard Keynes) שנכתבה בהשפעת השפל הכלכלי העולמי שפרץ ב 1929. תפישה זו מניחה כי על מנת להתמודד עם מצבי אי יציבות כלכליים על המדינה להתערב ולהביא לאיזון בין הביקוש וההיצע של העובדים במשק. קיינס סבר שהכלכלה הקפיטליסטית עשויה לגבור על המגמות היוצרות אבטלה ושפל בעזרת מדיניות ממשלתית של הרחבת הביקוש לסחורות ולשירותים, והגדלת התמריצים להשקעות הון. לשם כך, המליץ על הקטנת שער הריבית ואמצעים אחרים לעידוד האשראי על הוצאות ממשלתיות גדולות, במיוחד בעבודות ציבוריות נרחבות, שיזרימו למשק ביקושים גדולים. הוא הניח כי הביקושים מעודדים את הפעולה הכלכלית ויוצרים תופעה המכונה Spillover. תופעה זו מאפשרת, בשלביה הראשונים, לבעלי ההון בחברה ליהנות מהצמיחה וההתאוששות של המשק. אולם, לאורך זמן  כלל האזרחים בחברה יחלו ליהנות ממנה מאחר והיא יוצרת מקומות עבודה, השקעה בתשתיות ופיתוח תעשייתי ובעיקר הנעה של גלגלי הכלכלה.